<h1>העיטור — שער שני הלכ' שחיטה ח"ג מהחלק השלישי</h1>
<h2>דף יא:</h2>
ואי הוה מודע ליה נאמן דקי"ל [יבמות פ"ח ע"א] ע"א נאמן באיסורין היכא דלא איתחזק איסורא כגון חתי' ספק חלב ספק שומן. ומסת' דוקא דליכא סהדי אחרינא דקמכחיש ליה אבל אי איכא סהדי אחרינא דמכחיש ליה לאסור הא אתחזיק איסורא בע"א והו"ל ספיקא איסורא והא דאמרינן [יבמות פ"ח ע"ב] כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שנים במקום דאתחזיק איסורא הוא אבל ע"א דנאמן באיסורין לא האמינוהו אלא משום דליכא חזקה דאיסורא ומש"ה סמכינן עליו לאיסורא ולהתירא. ואי אתחזק אע"ג דלאו דבר שבערוה הוא לא מהימן להתירא אע"ג דשתיק ליה אלא היכא דיש בידו לתקן כגון תרומה ומעשר וניקור הבשר וכיוצא בהן ואי אתחזיק התירא היכא דקמכחיש ליה לא מהימן חד סהדי לאיסורא אבל אי שתיק מהימן וה"ה לאמר א"י מהימן כדאמר [קידושין ס"ה ע"ב] בהאומר לחבירו אמר לו ע"א אכלת חלב ונטמאו טהרות וכו' טעמא דאמר לא הא שתיק מהימן וה"ה לאמר א"י דאי איתא ליתני א"י וכ"ש לא אלא ש"מ לא הוי הכחשה עד דאמר לא אכלתי ולא נטמאו. ואשתו זנתה בע"א אע"ג דשתיק לא מהימן דקי"ל כרבא דאמר אין דבר שבערוה פחות משנים ואפילו [לא] איתחזק התירא אבל במקום [כאן חסר והכוונה לכאורה לעדות דמת בעלך] מהימן אפי' אתחזיק איסורא. מיהו אם אשתיק לצאת ידי שמים אמרינן ליה אי מהימן לך כבי תרי אפקה אי לא לא. והנ"מ היכא דסהדי מסהיד מילתא דלא רמיא עליה כגון דלא עסיק ביה כגון נטמאו טהרותיך ואכלת חלב וכל הני דאמרן אבל מילתא דרמיא עליו ואיהו עסיק כהנהו דהנזקין [גיטין נ"ד ע"ב] שאמר לו טהרות שעשיתי עמך וכגון שא"ל כתבתי' לשמה וגוילין לא עבדתי לשמן אע"ג דקמכחיש ליה היכא שבידו לאסור נאמן היכא שאין בידו לאסור אי אשכחיה בשעתיה וא"ל מהימן ואע"ג דקמכחיש ליה. ואי לא אמ"ל בשעתיה והדר אשכחיה לא מהימן אלא היכא דשתיק דגרסינן התם היה עושה בטהרות וא"ל טהרות שעשיתי עמך וכו' א"נ. ואסיקנא מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי כל שבידו לאסור נאמן ורבא אמר כגון דאשכחי' ולא א"ל וכו' ורבא לא פליג עלי' דאביי אלא אסיפא דאין בידו דס"ל לרבא אע"ג דאין בידו עכשיו אי אשכחיה וא"ל בשעתיה מהימן. לא א"ל בשעתיה לא מהימן. ומשום דחזינא לרבוותא סברא אחרינא כתבינן הכי מאי דס"ל.
<h2>דף טו.</h2>
שחט פרה ואח"כ שחט שני בניה סופג שמונים שחט שני בניה ואח"כ שחטה סופג ארבעים או"ב אין לי אלא אותו ואת בנו אותו ואת אמו מנין כשהוא אומר לא תשחטו הרי כאן שנים הא כיצד א' שוחט את הפרה וא' שוחט את אמה וא' שוחט את בנה שנים האחרונים חייבים והלכך ל"ש כי שחט אמא ברישא והדר שחט את בנה ל"ש כי שחט בנה ברישא והדר אמא חייב ול"ש כי שחיט לה לתרווייהו חד גברא ול"ש שחיט להו (לתרווייהו) תרי גברי חד שחיט לברא וחד שחיט לאמא חייב מדכתיב לא תשחטו. שחטה ואת בתה ואת בת בתה סופג שמונים וקי"ל כרבנן וחזינא ליה לגאון דאמר מאן דשחיט או"ב ביום א' הראשון מותר והשני משהין אותו עד לערב ואי (במה זה) [במזיד] מלקי ליה ולא אכיל מבשרא עד לאורתא ומסת' דגאון קנסא הוא דקניס דגרסינן בפ' כ"ה או"ב ליתסר דהא תיעבתי לך הוא ומשני מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ש"מ לאלתר שרי. שנים שלקחו פרה ובנה זה שלקח ראשון ישחוט ראשון. תוספתא הלוקח מבעה"ב הוא קודם לבעה"ב שמתחלה לא לקחו אלא ע"מ כן.
